עת"מ 249/07, פטרוכים רמת חובב בע"מ נ' טירנה ססי-קקון, מנהלת הארנונה
כב' השופט ניל הנדל
עו"ד א. נפרסטק לעותרת, עו"ד חן אביטן ואח' למשיבה
19.08.2008
העובדות:
1. העותרת הינה חברה בע"מ שהקימה מפעל תעשייתי ברמת חובב. היא מסתייגת מהחלטת המשיבה, מנהלת הארנונה.
2. הצדדים מסכימים שהסמכות לדון בהסתייגות זו נתונה לביהמ"ש המנהלי. זאת בשל חסר בחוק שאינו מתייחס למועצה תעשייתית.
3. ע"פ האמור בכתבי הטענות העניין הובא לידיעת שר הפנים בכדי להסדיר את העניין.
4. טענתה העיקרית של העותרת הינה שאין לחייבה בתשלום ארנונה לפני 06.04.2006, המועד בו קיבלה רישיון עסק.
החלטה:
1. ביהמ"ש קובע כי אין לקבל גישה לפיה תנאי לדרישת ארנונה הינו קבלת רישיון עסק ע"י הנישום. ראשית, אימוץ גישה כזו עלול לעודד נישומים לפעול ללא רישיון עסק. שנית, וזה העיקר, המבחן בכגון דא אינו טכני פורמאלי, אלא מהותי ונסיבתי. הווה אומר שיש לבדוק את נושא החיוב בארנונה לא לפי מבחנים סטנדרטיים קבועים, אלא לפי הנסיבות הקונקרטיות של המקרה. הכלל המנחה הוא שסיום הליכי הבנייה הינו אחד מהקריטריונים ליצירת החבות של הנישום בארנונה. המונח סיום הליכי בניה "הינו מבחן פיזי ומבחן משפטי". יש לבדוק אם הבנייה הסתיימה מבחינה פונקציונאלית, ואם למחזיק הנכס "יש אפשרות משפטית ומעשית ליהנות מהתועלת הכלכלית של הבניין". ועוד "מבחן זה יפה גם לשימוש שנעשה בבניין שבנייתו לא נסתיימה".
2. צודקת המשיבה שיש להעניק את המשקל הראוי לעובדה שבתאריך 22.11.06 הודיעה העותרת שהליכי הבניה של המפעל הסתיימו. בתאריך 13.10.05 נערך סיור בתחומי המפעל של העותרת, והתברר כי המפעל מאכסן חומרים מסוכנים ומתבצעים בו תהליכים כימיים. עקב כך הוצא נגד המשיבה צו הפסקה מנהלי. תוך כחודש התברר במסגרת ביקורת נוספת במפעל שהפעילות נמשכת. העותרת אף הודתה כי ביצעה תהליכי הרצה במפעל למרות קיומו של הליך משפטי בנושא צו ההפסקה. יוצא מן האמור כי העותרת אכלסה את המבנה הרלוונטי כבר בחודש נובמבר 2005.
3. כנגד האמור, טוענת העותרת כי חובתו של מנהל הארנונה לבדוק את העובדות בשטח, שצו ההפסקה מעיד נגד המסקנה שישנה פעילות במקום וכי רשימת הדרישות להשלמה שהוגשה לעותרת בשלהי שנת 2005 מלמדת, שטרם בשלה השעה לחייבה בארנונה.
4. יש לזכור כי מתפקידו של בימ"ש זה לבדוק את התנהגות הגורם המנהלי. על סמך החומר שהוגש לעיון ביהמ"ש, עולה שהחלטת הועדה לגבות ארנונה מהמשיבה לפני אפריל 2006 הינה, על פניה, סבירה.
5. דוח הסיור מנובמבר 2005 מציין כי הבנייה הסתיימה. החומר מצביע על כך כי התנהלה פעילות במפעל טרם קבלת רישיון העסק. העותרת אכלסה את הבניין, ולפי החומר המשיכה לבצע עבודות במקום לרבות אכלוסו של ציוד ומתקנים.
6. לשון אחרת, אמרות העותרת ופעילותיה לפני ואחרי הוצאת צו ההפסקה מבססות את המסקנה, שהמשיבה הייתה רשאית לגבות ארנונה ממנה. החומר שהוגש תומך במסקנה זו, ובעטיה ניתן לומר שהעדר רישיון עסק כשלעצמו אינו שולל את חיובה של העותרת בארנונה.
7. אשר על כן, העתירה נדחית.
כב' השופט ניל הנדל
עו"ד א. נפרסטק לעותרת, עו"ד חן אביטן ואח' למשיבה
19.08.2008
העובדות:
1. העותרת הינה חברה בע"מ שהקימה מפעל תעשייתי ברמת חובב. היא מסתייגת מהחלטת המשיבה, מנהלת הארנונה.
2. הצדדים מסכימים שהסמכות לדון בהסתייגות זו נתונה לביהמ"ש המנהלי. זאת בשל חסר בחוק שאינו מתייחס למועצה תעשייתית.
3. ע"פ האמור בכתבי הטענות העניין הובא לידיעת שר הפנים בכדי להסדיר את העניין.
4. טענתה העיקרית של העותרת הינה שאין לחייבה בתשלום ארנונה לפני 06.04.2006, המועד בו קיבלה רישיון עסק.
החלטה:
1. ביהמ"ש קובע כי אין לקבל גישה לפיה תנאי לדרישת ארנונה הינו קבלת רישיון עסק ע"י הנישום. ראשית, אימוץ גישה כזו עלול לעודד נישומים לפעול ללא רישיון עסק. שנית, וזה העיקר, המבחן בכגון דא אינו טכני פורמאלי, אלא מהותי ונסיבתי. הווה אומר שיש לבדוק את נושא החיוב בארנונה לא לפי מבחנים סטנדרטיים קבועים, אלא לפי הנסיבות הקונקרטיות של המקרה. הכלל המנחה הוא שסיום הליכי הבנייה הינו אחד מהקריטריונים ליצירת החבות של הנישום בארנונה. המונח סיום הליכי בניה "הינו מבחן פיזי ומבחן משפטי". יש לבדוק אם הבנייה הסתיימה מבחינה פונקציונאלית, ואם למחזיק הנכס "יש אפשרות משפטית ומעשית ליהנות מהתועלת הכלכלית של הבניין". ועוד "מבחן זה יפה גם לשימוש שנעשה בבניין שבנייתו לא נסתיימה".
2. צודקת המשיבה שיש להעניק את המשקל הראוי לעובדה שבתאריך 22.11.06 הודיעה העותרת שהליכי הבניה של המפעל הסתיימו. בתאריך 13.10.05 נערך סיור בתחומי המפעל של העותרת, והתברר כי המפעל מאכסן חומרים מסוכנים ומתבצעים בו תהליכים כימיים. עקב כך הוצא נגד המשיבה צו הפסקה מנהלי. תוך כחודש התברר במסגרת ביקורת נוספת במפעל שהפעילות נמשכת. העותרת אף הודתה כי ביצעה תהליכי הרצה במפעל למרות קיומו של הליך משפטי בנושא צו ההפסקה. יוצא מן האמור כי העותרת אכלסה את המבנה הרלוונטי כבר בחודש נובמבר 2005.
3. כנגד האמור, טוענת העותרת כי חובתו של מנהל הארנונה לבדוק את העובדות בשטח, שצו ההפסקה מעיד נגד המסקנה שישנה פעילות במקום וכי רשימת הדרישות להשלמה שהוגשה לעותרת בשלהי שנת 2005 מלמדת, שטרם בשלה השעה לחייבה בארנונה.
4. יש לזכור כי מתפקידו של בימ"ש זה לבדוק את התנהגות הגורם המנהלי. על סמך החומר שהוגש לעיון ביהמ"ש, עולה שהחלטת הועדה לגבות ארנונה מהמשיבה לפני אפריל 2006 הינה, על פניה, סבירה.
5. דוח הסיור מנובמבר 2005 מציין כי הבנייה הסתיימה. החומר מצביע על כך כי התנהלה פעילות במפעל טרם קבלת רישיון העסק. העותרת אכלסה את הבניין, ולפי החומר המשיכה לבצע עבודות במקום לרבות אכלוסו של ציוד ומתקנים.
6. לשון אחרת, אמרות העותרת ופעילותיה לפני ואחרי הוצאת צו ההפסקה מבססות את המסקנה, שהמשיבה הייתה רשאית לגבות ארנונה ממנה. החומר שהוגש תומך במסקנה זו, ובעטיה ניתן לומר שהעדר רישיון עסק כשלעצמו אינו שולל את חיובה של העותרת בארנונה.
7. אשר על כן, העתירה נדחית.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
